|
יש הרבה דברים קטנוניים שאפשר להגיד על המשחק השני בסדרת Gabriel Knight, אך הם לא משנים את העובדה הפשוטה – מדובר ביצירת מופת מונומנטלית
המשחק השני בסדרת גבריאל נייט, The Beast Within: A Gabriel Knight Mystery (מעתה: GK2), הוא קווסט של חברת Sierra משנת 1995. בניגוד למשחק הראשון בסדרה שהיה קווסט קלאסי מגוף שלישי, והמשחק השלישי שהתבסס על גרפיקת תלת-מימד, GK2 הוא קווסט FMV (Full Motion Video), כלומר כזה המבוסס במלואו על סרטונים מצולמים. המשחק הוא למעשה סרט אינטראקטיבי ארוך במיוחד, שהשחקן הוא זה שמקדם בו את ההתרחשויות.
GK2 הוא מהמשחקים הבודדים שקשה לטעות בהם – הבנתי באופן כמעט מיידי שאני מתעסק כאן עם קלאסיקה רבת עוצמה. המשחק "תפס" אותי מההתחלה, אימצתי ללא עוררין את הדרך שאליה יוצרי המשחק לקחו אותי, והרגשתי שאני לוקח חלק בחוויה מרתקת ואיכותית במיוחד. מדובר במשחק כמעט מושלם, וכל מה שאני יכול לומר נגדו יהיה קטנוני למדי.
בניגוד למשחק הראשון ששם דגש בלעדי על הדמות של גבריאל, ב-GK2 משחקים הן בתור גבריאל והן בתור שותפתו-עוזרתו גרייס, ביחס כמעט שווה. השילוב בין הכתיבה המוקפדת למשחק המשובח של צמד השחקנים הראשיים, מצליח ליצור דמויות מובחנות, מעניינות ומעוררות הזדהות. הדמות של גבריאל מבטאת לאורך חלק גדול מהמשחק קונפליקט קבוע בין טוב ורע, קדושה וחטא, אנושיות וחייתיות. גם דמויות המשנה (ובמיוחד הברון ואן גלובר שגונב את ההצגה) כתובות היטב ומגולמות בהצלחה על ידי צוות השחקנים, רובם ממוצא גרמני. ותלונה קטנונית? הדמות של גרייס קצת מעצבנת לפרקים, אם כי היא אמורה להיות כזאת. הקשר לדמויות והחוויה הרגשית מקבלים אצלי ציון 98.
בדומה למשחקים האחרים בסדרה, GK2 מתמקד בנושאים החביבים על היוצרת ג'יין ג'נסן: היסטוריה, פנטזיה ומסתורין. מבלי לחשוף יותר מדי, אגלה שהסיפור מתרחש באזור מינכן ומתמקד באנשי-זאב. הוא משלב קצת הומור וסקס עם הרבה פולקלור, תוכן על-טבעי וקטעים מותחים, אם כי נמנע משטיקים זולים של סרטי אימה. המחקר שבוצע על ידי ג'יין ג'נסן לקראת המשחק בהחלט מעמיק, ובנוסף להתרחשויות השוטפות הדבר מקבל ביטוי גם בקטעי קריאה שונים שניתן לשקוע בהם במהלך המשחק, חלקם אופציונליים. העלילה מעוררת סקרנות לכל אורך המשחק והמתח נבנה עד למערכה האחרונה, הסוערת במיוחד. קיימת אינטגרציה משכנעת בין העלילה והפאזלים השונים, שמבטאים הגיון פנימי ואף חדשנות (למשל סצנה מסוימת של מרדף שהוא למעשה משחק-מוחות). ולמען הקטנוניות: הפאזלים לעיתים קלים מדי, והדבר גורם למשחק להיראות יותר כמו סרט ופחות כמו משחק. לפחות מדובר בסרט מצוין! ציון העלילה: 95.
GK2 הוא כאמור קווסט בסגנון FMV, שיצא בסמוך ל-Phantasmagoria, משחק של Sierra מאותו תת-ז'אנר. ההפקה הגרפית מזכירה את זו של Phantasmagoria, אך היא מרשימה יותר ומיישמת את הלקחים של קודמתה. ניכר שההפקה הייתה יקרה במיוחד, ובניגוד ל-Phantasmagoria – בהחלט בצדק! המשחק צולם בלוקיישנים מרהיבים בגרמניה וניכר שהייתה תשומת לב לכל פרט גרפי. מדובר בשעות על גבי שעות של חומר מצולם שנערך במקצועיות רבה, כך שבאמת מרגישים כאילו משחקים בתוך סרט הוליוודי. כל פעולה מקבלת ביטוי גרפי הולם בסרטון ייעודי, שניתן לדלג עליו אם רוצים בכך (וכמעט אף פעם לא רוצים בכך). מבחינה גרפית יש דגש הולם על המשכיות – לדוגמה אם מטיילים ברחוב מסוים בימים שונים, לא תמיד יהיו בו אותם עוברי אורח. ניתן לומר בביטחון שזהו אחד ממשחקי ה-FMV המושקעים ביותר שהופקו, ושהיישום של ה-FMV במשחק כמעט מושלם. איכות הווידאו גבוהה יחסית לתקופה, ולמרות שבימינו הרזולוציה נחשבת נמוכה, הדבר בקושי מפחית גם היום את ההנאה מהסרטונים המרהיבים. אם באמת רוצים להיות קטנוניים: יש גליץ' גרפי או שניים, ואין אפשרות לעצור את הסרטונים באמצע. גרפיקה: 98.
ההפקה המושקעת של המשחק מקבלת ביטוי בולט גם בפן המוסיקלי. הפסקול של המשחק נכתב על ידי רוברט הולמס, בעלה של ג'יין ג'נסן, והוא כולל אפילו אופרה מקורית (!) שהשניים כתבו יחדיו. הנעימות הופקו באופן מקצועי והן מעצימות כראוי את הסיטואציות שאותן הן מלוות. בפסקול של GK2 יש מספר "קריצות" לפסקול של המשחק הראשון בסדרה (אותו העדפתי באופן אישי רק בהיבט הזה), למשל נעימת הנושא והנעימה של תחנת המשטרה. מכיוון שהמשחק מבוסס במלואו על וידיאו, הדיבוב הוא חלק אינטגרלי מהמשחק של הדמויות המצולמות, והן כאמור עושות עבודה נפלאה. תלונה קטנונית למען הסדר הטוב: לעיתים הנעימות חוזרות על עצמן יותר מדי או שאינן מסונכרנות בצורה מושלמת עם ההתרחשויות. קול: 87.
GK2 מבוסס על ממשק "הצבע והקלק", כאשר לחיצה על מיקום מסוים במסך (לדוגמה: ידית של דלת) גורמת להרצה של סרטון המציג את הפעולה הרלוונטית (לדוגמה: גבריאל פותח את הדלת ויוצא החוצה). קל מאוד להתמצא באזורים השונים במשחק, ניתן לדלג על קטעים חוזרים, וכן לנסוע ממקום למקום בצורה פשוטה. יש מעט מאוד אפשרויות למות במהלך המשחק, אך הדבר לא מפחית מתחושת הדריכות הכללית. ניתן לקבל רמזים במקומות מסוימים ולצפות שוב בסרטונים חשובים שכבר הוצגו. תוכנות התקנה שפותחו על ידי מעריצים, אשר ניתן להוריד כאן ובאתרים נוספים, אפשרו לי להריץ את המשחק בצורה מושלמת גם כעשור וחצי לאחר שחרורו. ובשם הקטנוניות: יש במשחק הגבלה לא ברורה ל-20 משחקים שמורים, והשימוש בחפצים אינו אינטואיטיבי במיוחד. שליטה: 87.
חזרה למאמרים
חזרה לעובדות
חזרה לדף הבית
|
