|
The Longest Journey מסוף שנת 1999 נחשב בעיני רבים ל"קווסט הגדול האחרון", ולו משום שמאז אף קווסט לא הצליח להשתוות אליו. משחק ההמשך Dreamfall משנת 2006 היה הראשון שכמעט עשה זאת, והמחיש את הפוטנציאל האדיר שעוד גלום בז'אנר.
Dreamfall מתחיל כעשור לאחר ההתרחשויות במשחק הראשון, והדמות הראשית בה משחקים היא צעירה מצודדת בשם זואי קסטילו. בנוסף משחקים בתור מתנקש בשם קיאן ובתור אפריל ריאן, הגיבורה הנפלאה של המשחק הראשון. השנים לא עשו טוב לאפריל, שהפכה למנהיגת מורדים חמורת סבר עם צורך דחוף בקוסמטיקאית, אבל גם ככה היא גונבת לזואי מלאת-הכוונות-הטובות-אך-הריקנית-משהו את ההצגה.
הממשק של הקווסט הוא מאוד נוח. מדי פעם צריך להתמודד עם קטעי אקשן – קרבות פשוטים וסצנות התגנבות מיותרות (בעיקר שתיים מתסכלות באמצע המשחק). הגרפיקה התלת-מימדית והמרהיבה היא בסטנדרטים הגבוהים ביותר של ימינו. הדיבוב מוצלח במיוחד, והמוסיקה בקושי מורגשת אך מתאימה היטב להתרחשויות. אך מה שעושה את המשחק ל"קווסט הגדול האחרון" החדש הוא שיחזור יכולתו של המשחק הראשון להציג עלילה מרתקת בעולם משכנע ומלא דמיון, עם דמויות המעוררות תחושה עמוקה של אמפתיה.
לפני שמשחקים ב-Dreamfall רצוי לשחק ב-The Longest Journey. העלילה תהיה מובנת גם לאלה שלא שיחקו בו, אך הם לא יביאו איתם את המטען הרגשי (!) מהמשחק הראשון (לדוגמה: פגישתה המחודשת של אפריל עם העורב המדבר Crow, שהוא ה-Side-Kick הנהדר ביותר בהיסטוריה של הקווסטים, ריגשה אותי עד דמעות – בעוד שמי שלא שיחק במשחק הראשון ייראה אותה כאירוע שגרתי).
סיום המשחק מותיר המון שאלות פתוחות, כאלה שאמורות להיענות במשחק השלישי המתוכנן לחתום את הטרילוגיה. כל שנותר לקוות הוא שהפעם לא נמתין ליציאתו שבע שנים.
למקום 13
חזרה לביקורות
חזרה לדף הבית
|
