המקור של אי הקופים

-

יונתן ילון

הרבה מאוד מילים כבר נשפכו על סדרת הקווסטים הקלאסית, אבל רק מאמר אחד – המאמר הזה בדיוק – חוקר לעומק את השורשים שלה. אז כל הכבוד לי, באמת

מאז שרון גילברט, הכוח המניע מאחורי סדרת Monkey Island, פרסם בבלוג שלו פוסט שבו הודה כי קיבל את ההשראה לסדרה מ-On Stanger Tides, ספר עלום-שם מאת טים פאוורס, הייתי נחוש להשיג את הספר. בשנה שלאחר פרסום הפוסט לא היה אפשרי לרכוש אותו, אך הדפסת מהדורה מחודשת של הספר איפשרה לי סוף-סוף להשיגו באמאזון (הערה: נכון לפרסום הכתבה שוב יש בעיה להשיג אותו). על אף שמדובר בספר באורך סטנדרטי (פחות מ-400 עמודים) ובאנגלית ברמה סבירה איך שהוא, הוא מחזיק כרגע בתואר "הספר שלקח לי הכי הרבה זמן לסיים" – בסביבות ארבעה חודשים (לא כי הוא ספר גרוע, פשוט כי ככה יצא).

(המשך הכתבה כולל מספר ספוילרים לעלילות הספר והמשחק, אבל אני מניח שכמעט כולם שיחקו במשחק, ורק מעטים ישיגו את הספר...)

עלילת הספר דומה מאוד לזו של The Secret of Monkey Island. הגיבור הראשי הוא בחור צעיר שנמצא באיים הקאריביים של שנת 1700, הופך (דווקא מבלי להתכוון) לפיראט, ומפליג בים בחיפוש אחר אהובתו המצודדת שנחטפה. גם כאן יש פיראט זומבי אימתני שרוצה לקחת אותה לאישה, וגם כאן הוא חוזר לחיים לאחר שהגיבור הורג אותו בפעם הראשונה. רק שבמקום לקרוא לו LeChuck קוראים לו Blackbeard.

הדמיון בדמויות לא מתמצה רק בגיבורים הראשיים. אחת הדמויות על ספינת הפיראטים בספר הוא זקן ערירי דמוי Herman Toothrot מ-Monkey Island, שכולם מכנים בשם "המושל" (The Governor), כי מצאו אותו על אי בודד שבו היה הניצול היחיד במשך שנים רבות...

לגיבור הספר יש את השם המסורבל John Chandagnac, בדומה לשמו המוזר של Guybrush Threepwood. גם בספר "יורדים" על הגיבור בגלל שמו המגושם, אלמנט החוזר פעמים רבות ב-Monkey Island. דוגמה לכך, בתרגום חופשי (עמ' 50):

קפטן פיל דייויס: "איך קוראים לך, מותק?"

ג'ון: "ג'ון צ'אנדאגנאק".

דיוויס: "שאנדי-מה?"

ג'ון: "צ'אנדאגנאק".

דיוויס: "לכל הרוחות, ילד. החיים קצרים מדי בשביל שמות כאלה."

בהמשך מתחילים לקרוא לג'ון בכינוי "ג'ק שאנדי", ומאז ה"ירידות" על שמו נפסקות. נקודת דמיון נוספת מבחינת השמות היא Hurwood, שם המשפחה של שתיים מהדמויות החשובות בספר (בדומה ל-Threepwood).

סגנון ה"ירידות" שנפוץ כל כך ב-Monkey Island מקבל ביטויים נוספים במהלך הספר. דוגמה לכך (עמ' 30):

קפטן פיל דייויס (לג'ון): "איך בשם אלוהים אתה מתגנב ככה, כשאתה רץ כמו ברווז, ומחזיק חרב כמו שטבח מחזיק ידית של סיר?"

בדומה למשחק, יש בספר אזכורים רבים של קסמים, טקסי וודו ומתים-חיים. אחד הנבלים בספר מגיע ל"עולם החדש" (יבשת אמריקה) רק כי הקסם שם נפוץ יותר, ומנסה להחזיר את אשתו המתה לחיים דרך גופה של בתו וריטואלים על-טבעיים. אחד מהקטעים הבלתי נשכחים בספר הוא קרב שמתנהל על ספינת פיראטים עמוסה בשלדים מרקדים.

בספר גם ישנם מספר מאפיינים – מקריים כמובן – של ז'אנר ההרפתקה הממוחשב. ראשית כל, אחת מספינות הפיראטים פשוט נקראת Adventure... כמו כן הספר כולל חידות שונות, שימוש רב בחפצים ושילוב ביניהם למטרות מסוימות. בניגוד לגיאברש, שלא מקבלים אודותיו מידע מקדים מכל סוג שהוא, ידוע שג'ון הגיע לקאריביים מאנגליה, שם הפעיל יחד עם אביו המנוח תיאטרון בובות, ומכאן מיומנויותיו וחיבתו לשימוש ושילוב יצירתי של חפצים.

מעבר לכך יש בספר שני אזכורים נוספים למשחק השני בסדרה. אחד הוא הסתננותו של ג'ון למסיבה שאינו מוזמן אליה, והשני הוא משפט שאומרת אן בוני, אחת מהדמויות הנשיות המעטות בספר, לג'ון (עמ' 286): "Well, well. If it ain't the cook!", בדומה למשפט שאיליין אומרת לגיאברש בתחילתו של המשחק השני: "Well, well, well. Guybrush Threepwood".

אין ספק שנקודות הדמיון בין הספר והמשחק רבות מדי מכדי להיות מקריות, וגם על פי הודאתו של רון גילברט – הן לא. עם זאת, אעשה עוול למשחק אם אטען שהוא העתקה בוטה של הספר. על אף הדמיון "היבש" העצום, האווירה בשתי היצירות שונה במידה ניכרת, וכך גם אופי ההתפתחויות. בעוד ש-Monkey Island נאחז אך ורק בהומור המטורף, On Stranger Tides כלל אינו ספר קומי. יש בו הלצות פושרות פה ושם, אך העלילה מתפתחת באופן מותח ו"רציני" למדי.

כמו כן נקודות הדמיון שצוינו הן כנראה נקודות הדמיון היחידות בין היצירות. על אף החפיפה המשמעותית בין העלילות, בכל אחת מהיצירות יש דמויות רבות שאין להן דמות מקבילה ביצירה השניה, וגם הדמויות ה"מועתקות" שונות בתכלית זו מזו. ג'ון וגיאברש הם גיבורים "חיוביים" (יחסית) אך בעלי אופי שונה מאוד, איליין האסרטיבית כלל אינה מזכירה את בת', מקבילתה הפאסיבית, וכן הלאה. ההתרחשויות בספר גם מבוססות באופן רופף על דמויות ומאורעות אמיתיים, מה שקשה להגיד על המשחק.

אבל איך הספר בכלל? ובכן, ממש לא רע. לא מדובר לדעתי ב"יצירת מופת", אך הספר מצטיין בתיאור אמין של תקופה אחרת ועולם קסום, מכיל כמה סצינות מותחות במיוחד, ונוטה להיות מהנה באופן כללי. לאלה שאוהבים את Monkey Island (כלומר – אתם) ולא מפריע להם לקרוא ספרים באנגלית לא ידידותית במיוחד, אני ממליץ מאוד לקרוא את הספר.

לסיכום, עלילת On Stranger Tides מזכירה מאוד את זו של Monkey Island, אך סגנון הביצוע שונה מכל וכל, ובמובנים רבים החיקוי עולה על המקור.

חזרה למאמרים

חזרה לדף הבית